דקואר ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף וזאת מחוסר סמכות עניינית.

בקליפת אגוז,מדובר בתביעה בה הסעד העיקרי הוא מחיקת הערת אזהרה בדבר משכון זכויות חכירה של ה"ה אוספנקו ממרשם המקרקעין. בשנת 2002 נרשמה הערת האזהרה נשוא התביעה כאשר בשנת 2004 נרשמה על גבי הערת האזהרה הערה על הליכי כינוס לטובת הנתבעים 1-2. הערת האזהרה נשוא התביעה נרשמה לטובת הנתבע 1 בגין הלוואה שנטלו ממנו ה"ה אוספנקו לצורך רכישת הזכויות בדירה.

יצויין שלמרות עמידת המשיב על רגליו האחוריות בתיק זה,הרבה לא קרה מאז שנת 2004 ורק עתה כ-7 שנים מאז הכינוס החליט המשיב שהגיע הזמן לפעול.

התובע מצידו טוען כי זכויות החכירה של ה"ה אוספנקו פקעו בשנת 2008 ולכן יש למחוק את הערת האזהרה על זכויות אלו וכפועל יוצא לבטל את הכינוס ולמחוק את ההערה על כינוס שכן ללא זכות במקרקעין השייכת לחייב אין כינוס ואין מה לממש.

היות והתובע רכש ביום 16.2.11 זכויות חכירה בנכס מבוקש "לאכוף" את ההסכם ולהצהיר כי הוא בעל זכויות החכירה לתקופה של 24 שנים ו-11 חודשים.

הנתבעים 1-2 (המבקשים) מכחישים את התביעה,טוענים כי לזכות הבנק המבקש מס' 1 רשומות זכויות משכון והם גם הזדרזו להגיש תביעה שכנגד המבוססת על מחדלים שונים מטעם מי מהנתבעים שכנגד לתשלום הנזק או ההפסד שיגרם אם אכן יתקבל הסעד בתביעה העיקרית .

בכתב התביעה טוען התובע/המשיב שלבית משפט השלום בחיפה נתונה הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעתו היות ומהות התביעה היא חזקה או שימוש במקרקעין המצויים בשטח העיר חיפה.

הנתבע/המבקש חולק על קביעה זו וטוען להיעדר סמכות עניינית לבית המשפט השלום שכן הסמכות העניינית לדון בתביעה זו נתונה דווקא לבית המשפט המחוזי בחיפה וזאת לאור הסעדים להם עותר התובע . המשיב השיב והמבקש הגיב לתשובה.

הן הבקשה והן התשובה היו יכולות להיות מפורטות יותר וממוקדות יותר לפחות מהפן המשפטי. כאשר בית המשפט דן בשאלה של סמכות עניינית לטיעוני הצדדים משקל רב אך לא בלעדי,זהו אחד המקרים בהם לא הצדדים קובעים את חזית הטיעונים,סוג כזה של דיון והכרעה איננו תלוי רק ביכולתו של צד כזה או אחר לשכנע ובית המשפט חייב לבחון את הסוגיה גם על פי מדדים שלא נטענו ע"י הצדדים או תוך התעלמות מטענות שאינן מדוייקות. הרי לא משנה אם היטיב לטעון צד כזה או אחר,בית המשפט לא ידון בשום צורה בעניין שאיננו בסמכות העניינית ולא יתן שום הכרעה בטלה מעיקרה.

נראה כי לבית משפט השלום אין סמכות עניינית לדון בתביעה.

הלכה היא שהמבחן המקובל לעניין קביעת הסמכות העניינית הוא מבחן הסעד שעותר לו התובע בכתב התביעה. מכל מקום יש לבחון אם הסעד מצוי בסמכותו הייחודית של בית השלום (או בית דין אחר) שאם לא כן הרי מצוי הוא בסמכות בית המשפט המחוזי וזאת על פי סעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] , תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"),

התובע מפרט בכתב התביעה את הסעדים שהינם:

א.להורות על מחיקת רישום הערת אזהרה לטובת הנתבע 1 מיום 19.3.11 במסגרת שטר מס' 009710/0001;

ב.להצהיר על בטלות צו הכינוס מיום 9.3.11 שהוטל במסגרת תיק הוצל"פ מס' 02-05702-04-2;

להורות על מחיקת רישום הערת כינוס מיום 22.3.04 במסגרת שטר מס' 009465/0001;

להורות על אכיפת הסכם הרכישה מיום 16.2.11;

להצהיר כי התובע הינו בעליהן של זכויות החכירה לתקופה של 24 שנים ו-11 חודשים החל מחודש 3/2011 בדירה ;

יש לעשות סדר בסעדים. ראשית,הערת האזהרה לטובת הנתבע/המבקש 1 נרשמה ביום 19.3.02 ולא ביום 19.3.11.

שנית,חלק מהסעדים נראים מיותרים על פניהם,חלקם חסרי חשיבות אמיתית.